<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער ס'</h1>
<h2>דף ח:</h2>
דין המקח במה שראוי להרויח ומה שאדם צריך שיזדהר מהפקעת השערים והערמת רבית דרחמנא אסר לשאת ולתת ע"מ להשתכר בחמשה דברים. א' מהם נכסים של הקדש לפי שהם לגבוה בלבד שאינו צריך להשתכר. השני. נכסי צדקות אסור לשאת ולתת בהם לשום ריוח והנאה לפי שראוי להיות מזומנים להוצאת עניים ורעבים או לפדיון שבויים שכן אמרו חכמים אין משתכרים בשל הקדש אף לא בשל עניים. השלישית בכור ומעשר לאחר שנמכר בכור בעל מום מיד כהן אסור למוכרו שניה ולא לעשות בו שום עסק סחורה בשוק ולשקלו בליטרה שכן תנן במתניתי' [בכורות ל"א ע"א] כל פסולי המוקדשין נמכרין באטליז ונשחטין באטליז ונשקלין בלטר' חוץ מן הבכור ומן המעשר. הרביעי. פירות שנת שביעית אסור לסחור בהן בשום פנים והעושה בהן שום סחורה הרי הוא פסול לעדות והם הנקראים סוחרי שביעית. החמישי. כל מיני תבואה אסור מהשתכר בהם בא"י לפי שיש בהם חיי נפש וכל שמנים אסור להשתכר בהן בא"י כל זמן שיש שם מעט שכך אמרו [ב"ב צ"א ע"א] אין משתכרים בא"י בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות ושמנים וסלתות אמרו עליו על ר' אלעזר בן עזריה שהיה משתכר ביין ושמן בא"י ביין סבר לה כר' יהודה בן בתירא דמתיר ביין מפני שממעט את התפלה בשמן באתריה דר' אלעזר בן עזריה שכיח משחא טובא. ודברים אחרים לבר אלו מותר להשתכר בהם אפילו יותר מכדי דמיהם אפילו כמה פעמים כל זמן שאין בהם הערמת רבית [כגון שמוכר חפץ ששוה מנה במאה וחמשים בעבור שמלוהו. או] כגון מי שנותן לחברו עסק בק"ן זוזים לפי שהוא יודע בו שהוא צריך וחוזר ולוקחו ממנו בק' או שיהא לוקח ממנו שום דבר בק' זוזים ונותן לו הדמים וחוזר ולוקחו ממנו בק"ן וכגון זה גונב דעת המקום ועלה תנן במתני' [ב"מ ס"ב ע"א] תנא ברבית דבי ר' חייא יש דברים שהן מותרים ואסורים מפני הערמת רבית כיצד הלויני מנה, מנה אין לי חטים במנה יש לי שאני נותן לך וחוזר ולוקח ממנו בעשרים וארבעה סלע מותר ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית ואם אדם צריך לשום דבר שהוא אצל חברו ויודע בו שהוא צריך לו לא יעלה לו בדמים להשתכר בו יותר משתות של דמיו דאמר [ב"ב צ' ע"א] שמואל המשתכר אל ישתכר יותר משתות ועל הביצים אמרו שאסור לתגר לקנותם מחברו כדי שימכרם לתגר שלישי למכרם אבל מותר לו למכרם לאכילה כדאמרינן [ב"ב צ"א ע"א] אין משתכרין פעמים בביצים אמר מרי בר מר פליגי בה רב ושמואל חד אמר על חד תרין וחד אמר תגר לתגרא. ומי שלוקח מין א' לסחורה אסור לו שיהא בוחר העדית ממנו למכרו במה ששוה ויהא מודיע על הזבורית דמים שלקחו בו להשתכר בו אלא יהא מוכר הכל הן בהודעת דמיו הן סתם וישתכר בו מה שירצה כדאמרינן [ב"מ נ' ע"ב] הנושא והנותן באמונה לא יחשב את היפה בשוה ואת הרע באמונה אלא או זה וזה בשוה או זה וזה באמונה. ואסור להפקיע את השערים ולהוסיף עליהם ואם עושה כן המקום כועס עליו וזוכר את מעשיו כדאמרינן [ב"ב צ' ע"ב] אוצרי פירות ומלוי רביתות ומפקיעי שערים ומקטיני איפה עליהם הכתוב אומר נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח את מעשיהם. וכן אסור לתגר למנוע עצמו ולהתאחר מלמכור מה שיש אצלו מפני פחד הפקעת שערים וכן לא יאחר עצמו מן השוקים ולא לגזור תענית תחלה ביומא דשוקא ולא יהא מפחיד בני אדם באמרו תבואה מועטת בעולם. דתנן במתניתי' [תענית ט"ו ע"ב] אין גוזרים תענית על הצבור בתחלה בחמישי שלא להפקיע את השערים ובשני בצורת אסור לאצור אפילו חרובין אף דבר אחר אלא ימכור ראשון ראשון דאמרינן [ב"ב צ' ע"ב] ובשני בצורת אפי' קב חרובין לא יאצור מפני שמכניס מארה בשערים. ובשעת הזול אסור לקנות תבואה ופירות לאצור אלא מוסר ראשון ממה שיש אצלו ואל ישתכר בו יותר משער השוק ועל שאינו עושה כן אמר הנביא לאמר מתי יעבור החדש ונשכיר' שכר וגומר. ואמרינן [שם] אוצרי פירות כגון מאי כגון שבתי אוצר פירי. ומי שיש לו תבואה או פירי משדהו מותר לאצור ואפילו בשעת היוקר כדאמרינן [שם] אמר רב עושה אדם את קבו אוצר ואמרינן בברית' בד"א בלוקח מן השוק אבל כונס משלו אפילו לעשר שנים מותר. ובא"י מותר לאצור בזמן ידוע כדאמרינן [שם] ומותר לו לאדם לאצור פירו' שלש שנים ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית והנ"מ שלא בשני בצורת ובשני יוקר ואמרינן [שם] במי שמוכר פירותיו בשעת הזול אבוה דשמואל מזבין להו בתרעא חריפא שמואל שביק לה עד תרעא אפלה ומזבין להו בתרעא חריפא שלחו מתם דאבא עדיף מדברא תרעא דרווח רווח. והני כלהו אע"ג דאמרינן בהו מאי דאמור רבנן אזלינן בהו בתר מה שיראו אנשי המקום שיש בו תקנתם וכן באנשי כל מקום שיש בו שוק דאמרינן [ב"ב ח' ע"ב] רשאים בני העיר להתנות על השערים ועל המדות ועל שכר הפועלים ולהסיע על קצתן ודוקא במקום שאין בו חכם ואדם חשוב אבל אם יש שם חכם אינן רשאין אלא בדעתו וכן רשאין להתנות ביניהם איש פלוני לבדו ימכור היום ולמחר איש פלוני אחר ולא ימכור אחד ביומו של חברו בזמן שיש ביניהם חכם ועושים כן על דעתו כדאמרינן [שם ט' ע"א] הנהו דאתנו כי הדרי דכל דמזבין ביומא דחבריה לקרעינהו למשכיה אזל חד מנייהו זבין ביומא דחבריה אתו קרעינהו למשכיה אתא לקמיה דרבא חייבינהו איתיביה רב יימר בר שלמיה לרבא ולהסיע על קיצותן לא אשגח ביה והנ"מ דליכא אדם חשוב אבל היכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמיניה. והוצרכנו להזכיר בזה השער שאסור לפדות שבויים מן הכותיים ביותר מכדי דמיהם כדי שלא יהא פרץ לאומות העולם וישבו אותם וימכרו אותם יותר על דמיהם וכן דין ספרים תפילין ומזוזות [כדי] שלא יגנבו אותם וימכרו אותם יתר על דמיהם. שכן תנא במתניתין [גיטין מ"ה ע"א] אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהם מפני תקון העולם ואין לוקחין מן הגוים ספרים תפילין ומזוזות יתר על כדי דמיהם מפני תקון העולם.
<h2>דף צ:</h2>
דין המקח במה שראוי להרויח ומה שאדם צריך שיזדהר מהפקעת השערים והערמת רבית דרחמנא אסר לשאת ולתת ע"מ להשתכר בחמשה דברים. א' מהם נכסים של הקדש לפי שהם לגבוה בלבד שאינו צריך להשתכר. השני. נכסי צדקות אסור לשאת ולתת בהם לשום ריוח והנאה לפי שראוי להיות מזומנים להוצאת עניים ורעבים או לפדיון שבויים שכן אמרו חכמים אין משתכרים בשל הקדש אף לא בשל עניים. השלישית בכור ומעשר לאחר שנמכר בכור בעל מום מיד כהן אסור למוכרו שניה ולא לעשות בו שום עסק סחורה בשוק ולשקלו בליטרה שכן תנן במתניתי' [בכורות ל"א ע"א] כל פסולי המוקדשין נמכרין באטליז ונשחטין באטליז ונשקלין בלטר' חוץ מן הבכור ומן המעשר. הרביעי. פירות שנת שביעית אסור לסחור בהן בשום פנים והעושה בהן שום סחורה הרי הוא פסול לעדות והם הנקראים סוחרי שביעית. החמישי. כל מיני תבואה אסור מהשתכר בהם בא"י לפי שיש בהם חיי נפש וכל שמנים אסור להשתכר בהן בא"י כל זמן שיש שם מעט שכך אמרו [ב"ב צ"א ע"א] אין משתכרים בא"י בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות ושמנים וסלתות אמרו עליו על ר' אלעזר בן עזריה שהיה משתכר ביין ושמן בא"י ביין סבר לה כר' יהודה בן בתירא דמתיר ביין מפני שממעט את התפלה בשמן באתריה דר' אלעזר בן עזריה שכיח משחא טובא. ודברים אחרים לבר אלו מותר להשתכר בהם אפילו יותר מכדי דמיהם אפילו כמה פעמים כל זמן שאין בהם הערמת רבית [כגון שמוכר חפץ ששוה מנה במאה וחמשים בעבור שמלוהו. או] כגון מי שנותן לחברו עסק בק"ן זוזים לפי שהוא יודע בו שהוא צריך וחוזר ולוקחו ממנו בק' או שיהא לוקח ממנו שום דבר בק' זוזים ונותן לו הדמים וחוזר ולוקחו ממנו בק"ן וכגון זה גונב דעת המקום ועלה תנן במתני' [ב"מ ס"ב ע"א] תנא ברבית דבי ר' חייא יש דברים שהן מותרים ואסורים מפני הערמת רבית כיצד הלויני מנה, מנה אין לי חטים במנה יש לי שאני נותן לך וחוזר ולוקח ממנו בעשרים וארבעה סלע מותר ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית ואם אדם צריך לשום דבר שהוא אצל חברו ויודע בו שהוא צריך לו לא יעלה לו בדמים להשתכר בו יותר משתות של דמיו דאמר [ב"ב צ' ע"א] שמואל המשתכר אל ישתכר יותר משתות ועל הביצים אמרו שאסור לתגר לקנותם מחברו כדי שימכרם לתגר שלישי למכרם אבל מותר לו למכרם לאכילה כדאמרינן [ב"ב צ"א ע"א] אין משתכרין פעמים בביצים אמר מרי בר מר פליגי בה רב ושמואל חד אמר על חד תרין וחד אמר תגר לתגרא. ומי שלוקח מין א' לסחורה אסור לו שיהא בוחר העדית ממנו למכרו במה ששוה ויהא מודיע על הזבורית דמים שלקחו בו להשתכר בו אלא יהא מוכר הכל הן בהודעת דמיו הן סתם וישתכר בו מה שירצה כדאמרינן [ב"מ נ' ע"ב] הנושא והנותן באמונה לא יחשב את היפה בשוה ואת הרע באמונה אלא או זה וזה בשוה או זה וזה באמונה. ואסור להפקיע את השערים ולהוסיף עליהם ואם עושה כן המקום כועס עליו וזוכר את מעשיו כדאמרינן [ב"ב צ' ע"ב] אוצרי פירות ומלוי רביתות ומפקיעי שערים ומקטיני איפה עליהם הכתוב אומר נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח את מעשיהם. וכן אסור לתגר למנוע עצמו ולהתאחר מלמכור מה שיש אצלו מפני פחד הפקעת שערים וכן לא יאחר עצמו מן השוקים ולא לגזור תענית תחלה ביומא דשוקא ולא יהא מפחיד בני אדם באמרו תבואה מועטת בעולם. דתנן במתניתי' [תענית ט"ו ע"ב] אין גוזרים תענית על הצבור בתחלה בחמישי שלא להפקיע את השערים ובשני בצורת אסור לאצור אפילו חרובין אף דבר אחר אלא ימכור ראשון ראשון דאמרינן [ב"ב צ' ע"ב] ובשני בצורת אפי' קב חרובין לא יאצור מפני שמכניס מארה בשערים. ובשעת הזול אסור לקנות תבואה ופירות לאצור אלא מוסר ראשון ממה שיש אצלו ואל ישתכר בו יותר משער השוק ועל שאינו עושה כן אמר הנביא לאמר מתי יעבור החדש ונשכיר' שכר וגומר. ואמרינן [שם] אוצרי פירות כגון מאי כגון שבתי אוצר פירי. ומי שיש לו תבואה או פירי משדהו מותר לאצור ואפילו בשעת היוקר כדאמרינן [שם] אמר רב עושה אדם את קבו אוצר ואמרינן בברית' בד"א בלוקח מן השוק אבל כונס משלו אפילו לעשר שנים מותר. ובא"י מותר לאצור בזמן ידוע כדאמרינן [שם] ומותר לו לאדם לאצור פירו' שלש שנים ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית והנ"מ שלא בשני בצורת ובשני יוקר ואמרינן [שם] במי שמוכר פירותיו בשעת הזול אבוה דשמואל מזבין להו בתרעא חריפא שמואל שביק לה עד תרעא אפלה ומזבין להו בתרעא חריפא שלחו מתם דאבא עדיף מדברא תרעא דרווח רווח. והני כלהו אע"ג דאמרינן בהו מאי דאמור רבנן אזלינן בהו בתר מה שיראו אנשי המקום שיש בו תקנתם וכן באנשי כל מקום שיש בו שוק דאמרינן [ב"ב ח' ע"ב] רשאים בני העיר להתנות על השערים ועל המדות ועל שכר הפועלים ולהסיע על קצתן ודוקא במקום שאין בו חכם ואדם חשוב אבל אם יש שם חכם אינן רשאין אלא בדעתו וכן רשאין להתנות ביניהם איש פלוני לבדו ימכור היום ולמחר איש פלוני אחר ולא ימכור אחד ביומו של חברו בזמן שיש ביניהם חכם ועושים כן על דעתו כדאמרינן [שם ט' ע"א] הנהו דאתנו כי הדרי דכל דמזבין ביומא דחבריה לקרעינהו למשכיה אזל חד מנייהו זבין ביומא דחבריה אתו קרעינהו למשכיה אתא לקמיה דרבא חייבינהו איתיביה רב יימר בר שלמיה לרבא ולהסיע על קיצותן לא אשגח ביה והנ"מ דליכא אדם חשוב אבל היכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמיניה. והוצרכנו להזכיר בזה השער שאסור לפדות שבויים מן הכותיים ביותר מכדי דמיהם כדי שלא יהא פרץ לאומות העולם וישבו אותם וימכרו אותם יותר על דמיהם וכן דין ספרים תפילין ומזוזות [כדי] שלא יגנבו אותם וימכרו אותם יתר על דמיהם. שכן תנא במתניתין [גיטין מ"ה ע"א] אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהם מפני תקון העולם ואין לוקחין מן הגוים ספרים תפילין ומזוזות יתר על כדי דמיהם מפני תקון העולם.
